יום ראשון, 27 ביולי 2008

אזאר נאפיסי, תלתל והקול הירוק

עטיפת הספר תלתל והקול הירוק של אזאר נאפיסי
מהרהורי האב: עוד טרם פתיחתו היה ברור לי שזהו ספר מיוחד, לפי הציור שעל כריכתו. הוא בעצם מתחיל בעת משבר של תלתל, נערה צעירה, ששני מאורעות מטלטלים עברו עליה: מעבר לבית חדש, והולדת אח. ברור שהקושי של המעבר מבית כה מוכר לבית מנוכר הוא לא קל, ובשעת משבר זו ההורים עסוקים כנראה בתינוק. לתלתל קשה להשלים עם המצב החדש שנוצר, וללא הכוונה כל מה שנותר לה הוא להתרפק על העבר.
תלתל מאוד קרובה לטבע ולכן אין פלא שאת ישועתה היא מקבלת ממנו. זחל קטן שצונח על ידה. מבחינת המישור של הסיפור, הזחל הופך לחבר שלה, וברגע שיש לה עם מי לחלוק היא בעצם מתחילה לצאת מהבדידות, ללמוד לשתף ולהתאקלם. ובהדרכתו הצמודה של הזחל, שהופך בעצם לקול אוניברסאלי, היא לומדת להכניס את הדמיון למציאות (למשל על תרנגולים באמבטיה) ואת המציאות לדמיון (ל"טפל" במטפלת). במישור הפרשני אפשר לומר שהדמיון מציל אותה מלכתחילה.
ברגע שיש לה דמיון היא יכולה להיפתח לאח שלה ולהפסיק לפחד מהמטפלת האימתנית, ולשים לב לחממה בגן הבית החדש.
בעצם העלילה בסיפור מתרחשת בתוך נפשה של תלתל ואת הקול הירוק אפשר לראות כקול הפנימי שלה, כמו שטוענת יעל דר.

הסיפור מסופר במקוריות כאשר לרוב המשפטים ממשיכים בין הדפים ונותנים על-ידי כך אפשרות לנחש מה יהיה בדף הבא.

הבדידות של תלתל, היא לא בדידות פשוטה, וכך הוא חורג מהיות ספר ילדים. הבדידות היא מוחלטת באין הורים, קרובים או חברים, ואכן צריך כח נפשי לא פשוט בכדי לבחור להיחלץ ממנו.

הציורים היו נהדרים, ושקפו את ההרגשות: למשל המטפלת המאיימת היא גדולה, אך אחרי שמתגברים על הפחד ממנה היא הופכת לקטנטונת.

מומלץ ביותר.

והנה דברי קהל היעד:




אזאר נאפיסי, תלתל והקול הירוק, איירה: סופי בניני פיטרומרקי, תירגם מאנגלית: מיכאל דק. הוצאת איגואנה, שנת מקור 2006, שנת תרגום 2008.

3 תגובות:

נוריתהה אמר/ה...

תודה על החוויות על הספר.
הבנתי שנהנת וממליצה.
נורית

אנונימי אמר/ה...

רומי חמודה, נהנתי לשמוע את המלצתך על תלתל והקול הירוק, וגם לקרוא את חוות דעתו של אבא. יש בי אהבה גדולה לתלתל הקטנה שמצליחה להתמודד לגמרי בעצמה עם הקושי שמתעורר בעקבות מעבר לבית חדש והולדתו של אח תינוק.
ליאורה (מאיגואנה)

רומי אמר/ה...

תודה לנורית ולליאורה.
ממש קשה לעבור את כל הדברים שתלתל עברה - להיות לבד, ושהמטפלת רק צועקת עליך, אבל בסוף זה הסתדר.