מדונה, ימבה כסף

מהרהורי האב: כרגיל אצל מדונה הספר מושקע והציורים מופלאים. הסיפור נראה טריוויאלי, אבל אל לנו לשכוח שגם למראה נושן יש רגע של הולדת, ולילדים זה פחות ידוע. הספר פחות טוב מספריה האחרים שקראנו, אבל שווה לשאול אותו מהספרייה.



ומה רומי חשבה?

וו צ'אנג-אן, קוף ודלעת הקסמים

הפעם רק מפי האב, כיוון שזהו ספר שאינו מתאים לגילאי הבנות. אני מניח שהספר מתאים מגיל 9.

זה מה שכתוב על העטיפה:

"קוף ודלעת הקסמים" היא אחת האגדות האהובות ביותר בתרבות הסינית. היא מובאת כאן מתוך הרומן רחב-היריעה "המסע למערב", שחיבר במאה השש-עשרה ווּ צַ'נְג-אֶן, מענקי הספרות הסינית לדורותיה. מבוגרים וילדים כאחד מתענגים זה מאות בשנים על הדמיון העשיר, ההומור והדמויות המרתקות של יצירת מופת קטנה זו, שהיא בעת ובעונה אחת סיפור ילדים רווי קסם ומשל מעמיק על החיפוש אחר ההארה.

מדובר על קיסר סיני המעוניין לקבל כתבים בודאיסטיים מהודו, סיפור עם בסיס היסטורי מסוים. זוהי דרך ארוכה ומסוכנת, ויש דת מתחרה שלא תוותר על מעמדה. נזיר קדוש נבחר למשימה על-ידי הקיסר הסיני ובני לוויה לו בכדי לעזור לו להצליח במשימתו, למשל חזרזיר עצל וקוף פלאי.

כצפוי המשימה אינה עוברת בקלות: השד הגדול בעל קרני הזהב, עם צבא השדים המונה מאות חיילים, יעשה ככל יכולתו בכדי לעצור את המשלחת.

הטיפוסים צבעוניים שאינם רק טובים או רעים. הסגנון שונה מהסגנון המערבי שאנו רגילים לו, ואני תמיד בעד שילדי יקראו גם דברים שונים.

הקריאה קולחת, הציורים נהדרים ואני בהחלט ממליץ. חבל רק שזהו רק חלק מהסיפור והקורא הצעיר נותר ללא ידיעת סופו.

וו צ'אנג-אן, קוף ודלעת הקסמים. תרגם מסינית ועיבד מאיר שחר, ציירה נגב ג'אנג שחר. הוצאת עם עובד. מקור - המאה ה-16, תרגום 2008. 43 עמודים כולל אחרית דבר.

פרופ' איתן פרידמן, שגית כהן וגלית חזק, לטל לא קל

מהרהורי האב: הספר מסופר בגוף ראשון (כבר לטובה) על ידי טל בן ה-9 הכותב ליומנו. מסופר שם על יחס החברה לשמנים, ועל הסיכונים הבריאותיים שבהשמנה. מוסברים שם מונחים חשובים בנושא (כולל ממש מילון מונחים בסוף הספר - רעיון מצויין אם כי לא כל מושג מוסבר היטב), כמו מהי תזונה נכונה, חשיבות הפעילות הגופנית וכד'.
חשוב מאוד למי שהם בקבוצת הייחוס, וגם למי שלא (כמו רומי) בכדי לדעת לשמור על עצמנו.

לי הפריע רק דבר אחד. זה נכון שבריאותית חשוב לרזות - אין לי טענות. אבל חלק חשוב מהמוטיבציה של טל היא היחס המזלזל של החברה. האם זו מוטיבציה ראויה? אני לא בטוח.








זהו ספר מסידרה על נושאי בריאות לילדים.
על יוצרי הסידרה:
פרופ' איתן פרידמן, מומחה ברפואה פנימית וגנטיקה רפואית, מייסד ומנהל היחידה האונקוגנטית בבית החולים "שיבא" בתל-השומר. פרופסור חבר באוניברסיטת תל-אביב. השתתף בעבר בהנחיית תוכניות רבות ברדיו ובטלוויזיה. כיום מנחה תוכנית בריאות בערוץ הבריאות.

גלית חזק, סופרת ילדים ("בדרך לשלולית"/הוצאת ידיעות אחרונות), מפתחת תוכניות לימוד ומשחקים חינוכיים. בוגרת החוג לפסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטת תל-אביב. ילידת קיבוץ עין המפרץ. מתגוררת כיום בניו-יורק.

שגית כהן, קלינאית תקשורת בעלת תואר ראשון ושני בהפרעות בתקשורת. בעלת קליניקה לטיפולי שפה ודיבור בילדים, ומפתחת ומשווקת סדרת משחקי שפה ייחודיים הנקראת "השפה כמשחק ילדים". משלימה לימודי דוקטורט בגנטיקה באוניברסיטת תל אביב. גרה ברמת גן.

פרופ' איתן פרידמן, שגית כהן וגלית חזק, לטל לא קל. הוצאת ספרים יסוד, 35 עמ', 2007.

אורנה יקיר, איך נרקם סיפור אהבה

מהרהורי האב: הסיפור הזה בא למלא חסר של ספרים בנושא אשר פונים לילדים עצמם. אורנה יקיר, שנפטרה מסרטן לא מזמן, כתבה את הספר מניסיונה האישי, משיחותיה עם בתה נוגה.
יש לספר חסרונות לא פשוטים, מהפורמט ה"רקמתי" שלו שמקשה על הקריאה עד לעיסוק יותר בצדדים פיזיולוגיים מאשר במהות האימוץ. לדעתי ההקדמה שלו מייחסת לו ערך רב יותר ממה שיש בו באמת.
אבל למרות זאת, בעיקר כי אין ספר אחר, זהו ספר חובה להורים שאימצו ילד לקריאה משותפת, ולו רק בשל המסקנה הסופית שהאהבה לילד מאומץ אינה פחותה מזו לילד רגיל. יותר מזה, אני חושב שחשוב גם לילד לא מאומץ לקרוא את הספר משתי סיבות: שידע להתייחס בסובלנות לילדים כאלה, ושידע שיש גם דברים כאלה בעולם.

אורנה יקיר, איך נרקם סיפור אהבה. הוצאת ספרים יסוד, ללא תאריך או עימוד.

אפרים סידון ודני קרמן, חורני

מהרהורי האב בלבד הפעם.

הבנתי את הרעיון: איך אינדיבידואל אחד פורץ מההמון ומנסה לממש את עצמו; והוא מצליח רק כאשר הוא מבין את מהותו ואת השוני שלו, חסרונותיו ויתרונותיו, ואז הוא מגיע לנחלה.

וזה מה שכתוב על גבי העטיפה:

חורני, חור צעיר ונועז, מחליט לעזוב את שפופרת המקלחת כי כל חבריו החורים הם סתם סתומים. הוא נודד בארץ, מגיע לכל מיני חורים משונים, נקלע לצרות, זוכה באהבה - ולבסוף, אחרי הרפתקאות שונות ומשונות, הוא חי באושר ואושר עד עצם היום הזה.

אפרים סידון ודני קרמן יוצרים בסיפור ובאיור ספר משעשע, מלא דמיון והומור, על מסעותיו של החור הנועז בשבילי הארץ ודרכיה.
הילדים יוכלו ליהנות הן ממשחקי המילים ומן הדמיון הפרוע והן מהחור המוחשי המלווה את הסיפור לכל אורכו.

את זואי בת החמש הספר עניין בצורה מוגבלת. היא הבינה כל קטע בספר, אבל לא כשלם וזאת בשל מספר התהפוכות הרב שחורני עובר. לרומי הת השבע הוא היה פשוט מידי.

בנוסף יש הרבה אסוציאציות שטובות להורים (האמת שלא - זה לא עד כדי כך משעשע) אך לא יהיו ברורות לילדים.

ולבסוף, לשם "חורני" אסוציאציה לא נעימה, והעלבונות בספר לא ממש גרמו לי הנאה (חברים סתומים, מקומות בארץ שהם נחשבים בעיני המחברים לחורים וכד').

אפשר לוותר.

אפרים סידון ודני קרמן, חורני. הוצ' כתר 2008.

דבורה פרידמן, קשקוש

מהרהורי האב: מה שמאפיין את הסיפור היה במילה אחת: מעבר בין מישורים. זה מתחיל בסגנון: מתחיל כדמוי קומיקס וממשיך כסיפור "רגיל" לגילאים אלה; יש ערבוב בין הדמויות שבספר - אמה ולוסי - לבין הציורים שלהם במוסן שלבסוף כולם פועלים באותו עולם; ולבסוף האהבה היא בין היפיפיה הנרדמת ל... קשקוש (במקום הנסיך האופנתי).
החלק הראשון היה קצת קשה לזואי בת החמש, ולדעתי באמת שונה ממהמשך ללא הצדקה, אולם ככלל - ספר מומלץ. אני אוהב ספרים לגיל הזה שפורץ גבולות ולטעמי מעשיר את ההבנה של קהל היעד שלו (כמו במקרה של נהפוכו).


וזה מה שהבנות חשבו:


דבורה פרידמן, קשקוש. מאנגלית: אירית ארב, איגואנה הוצאה לאור, שנת מקור ותרגום: 2007.

עידו וגינסקי והילה קרני, נהפוכו

מהרהורי האב: הסיפור הוא על ילד המגיע לגן חיות מיוחד! החיות בגן זה אינן כל מה שהן נראות, אלא בנוסף הן גם חיות אחרות! כל מה שצריך לעשות הוא להפוך את התמונה ולזהות את החיה השנייה.


מאוד נהנתי לקרוא אותו עם זואי בת החמש, ניחשנו לאילו חיות יהפכו החיות שראינו, צחקנו, ומבלי להיות איש חינוך דגול, אני בטוח שעצם הראייה הנוספת תורמת משהו ליכולות הקוגניטיביות ויכולת החשיבה.

התמונות יפות ואיכותיות, למרות שתמונה אחת או שתיים לא היו לגמרי ברורות.

שווה מאוד, כמו גם אתר הספר!

ומדברי זואי היפה:



נהפוכו, ציר וסיפר עידו וגינסקי, כתבה הילה קרני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008

אזאר נאפיסי, תלתל והקול הירוק

מהרהורי האב: עוד טרם פתיחתו היה ברור לי שזהו ספר מיוחד, לפי הציור שעל כריכתו. הוא בעצם מתחיל בעת משבר של תלתל, נערה צעירה, ששני מאורעות מטלטלים עברו עליה: מעבר לבית חדש, והולדת אח. ברור שהקושי של המעבר מבית כה מוכר לבית מנוכר הוא לא קל, ובשעת משבר זו ההורים עסוקים כנראה בתינוק. לתלתל קשה להשלים עם המצב החדש שנוצר, וללא הכוונה כל מה שנותר לה הוא להתרפק על העבר.
תלתל מאוד קרובה לטבע ולכן אין פלא שאת ישועתה היא מקבלת ממנו. זחל קטן שצונח על ידה. מבחינת המישור של הסיפור, הזחל הופך לחבר שלה, וברגע שיש לה עם מי לחלוק היא בעצם מתחילה לצאת מהבדידות, ללמוד לשתף ולהתאקלם. ובהדרכתו הצמודה של הזחל, שהופך בעצם לקול אוניברסאלי, היא לומדת להכניס את הדמיון למציאות (למשל על תרנגולים באמבטיה) ואת המציאות לדמיון (ל"טפל" במטפלת). במישור הפרשני אפשר לומר שהדמיון מציל אותה מלכתחילה.
ברגע שיש לה דמיון היא יכולה להיפתח לאח שלה ולהפסיק לפחד מהמטפלת האימתנית, ולשים לב לחממה בגן הבית החדש.
בעצם העלילה בסיפור מתרחשת בתוך נפשה של תלתל ואת הקול הירוק אפשר לראות כקול הפנימי שלה, כמו שטוענת יעל דר.

הסיפור מסופר במקוריות כאשר לרוב המשפטים ממשיכים בין הדפים ונותנים על-ידי כך אפשרות לנחש מה יהיה בדף הבא.

הבדידות של תלתל, היא לא בדידות פשוטה, וכך הוא חורג מהיות ספר ילדים. הבדידות היא מוחלטת באין הורים, קרובים או חברים, ואכן צריך כח נפשי לא פשוט בכדי לבחור להיחלץ ממנו.

הציורים היו נהדרים, ושקפו את ההרגשות: למשל המטפלת המאיימת היא גדולה, אך אחרי שמתגברים על הפחד ממנה היא הופכת לקטנטונת.

מומלץ ביותר.

והנה דברי קהל היעד:



אזאר נאפיסי, תלתל והקול הירוק, איירה: סופי בניני פיטרומרקי, תירגם מאנגלית: מיכאל דק. הוצאת איגואנה, שנת מקור 2006, שנת תרגום 2008.

טלי בשוראי יצקוביץ, הסודות של גל

מהרהורי האב: ספר נחמד עם ציורים נחמדים של מירה וינשטיין. הספר חושף את סודותיה של גל, בתה של המחברת. הסודות עוסקים בסביבתה הקרובה: הוריה, חפצים; וגם בה ובתהליכים שהיא עוברת, כמו גדילה. הספר עורר אותנו לחלוק ביננו סודות.

אני חושב שמן הראוי היה להוסיף בתחילה כמה מילים בשמה של גל בנוגע לנושא הספר ולהסביר מהו בעצם סוד.

והנה מפי המבקרת הנכבדת:



טלי בשוראי יצקוביץ, הסודות של גל, הוצאת ויזארט, 2008.

לאה גולדברג, כובע קסמים

מהרהורי האב: שיר שאהבתי מאוד בילדותי, אני אפילו זוכר שהיתה המחזה בטלויזיה הלימודית השחור-לבן, עם ילדה שככבה.
התמונות בספר נהדרות בעיני!


















שאלון ההנאה - הפעם זואי:

מה את חושבת על הספר: אהבתי כי גם אני רציתי שיהיה לי כובע כזה.

מי גיבור הספר? כובע הקסמים.

והילדה שרצתה כזה כובע? גם אותה אהבתי.

איך היו הציורים בספר? הם היו יפים.

הסיפור היה מעניין? כן.

מה פחות אהבת בספר? את הסירה אהבתי פחות, ויותר שהיא היתה גדולה.

רוזה ש. שיפרס, סוד שלשת הבקבוקונים

מהרהורי האב: הספר מיועד לגילאים גבוהים יותר משל רומי, כלומר לדעתי מגיל 9-10. בכל זאת קראנו ביחד ותמצתתי לה את החלקים. הסיפור נחמד ומעניין, מספר על היחס לשונה, על זיהום כדור הארץ ומעט על... אהבה ראשונה.

רומי אהבה את הספר.

אני לא אהבתי שהסיפור בחלק השני נגמר באמצע.

עכשיו שאלון ההנאה:

מה את חושבת על הספר: הספר יפה, דמיוני, כיף לקרוא אותו. אני אוהבת את הספר מאוד.

מי גיבור הספר? גליה, כי היא האכילה את דרגו ודיל.

אהבת את הדמויות בספר? אהבתי את גליה ואת דרגו – זה היה הכי יפה שהוא היו מאוהבים, וגם את דיל.

איך היו הציורים? לא כל כך יפים.

הסיפור היה מעניין? כן.

האם למדת משהו מהספר? שיכולים להיות חברים גם אם כל קצת שונה. גם למדתי שאסור לזהם את הסביבה וצריך למחזר.

מה פחות אהבת בספר? לגליה יש חיוך והם לא הראו אותו בתמונה.

האם הפריע לך שהסיפור השני נגמר באמצע? כן הפריע.

מדונה, התפוחים של מר פיבודי

על העטיפה:
ההשראה לספר הזה באה מסיפור בן כ - 300 שנה, שסיפר לי המורה שלי לקבלה. הוא מספר על כוחן של מילים, ומדגיש את הצורך לבחור אותן בקפידה כדי לא לפגוע באחרים. הבעל - שם - טוב (הבעש"ט), שהיה מחברו של הסיפור המקורי הקדיש את חייו ללימוד ולעזרה לזולת, והדגיש את ערכה וחשיבותה של אהבת הבריות. אני מקוה שעשיתי צדק עם סיפורו. ספר זה מוקדש למורים באשר הם.

רושם כללי:
הסיפור היה מעניין. אני אהבתי את התמונות. גם אהבתי לקרוא עם אבא.
הספר על מר פיבודי וטומי. טומי אמר לחבריו משהו רע על מר פיבודי, המורה של העיירה הפויל, שלא היה נכון.

שאלה: האם למדת משהו מהסיפור?
תשובה: כן למדתי שלא כל מה שרואים נכון, לא כל מה שרואים צריך להגיד, לפעמים צריך לשמור בסוד.
אהבתי את מר פיבודי כי הוא עשה את הדבר הנכון.

שאלה: טומי למד משהו?
תשובה: כן, את מה שאמרתי.

שאלה: מה פחות אהבת בסיפור?
תשובה: שטומי היה צריך לאסוף הרבה נוצות.

שאלה: היית קוראת עוד סיפורים של מדונה?
תשובה: כן.

שאלה: לגבי ספרים אחרים של מדונה. האם אהבת את "פשוט חלום – השושנים האנגליות"?
תשובה: כן, מאוד.

שאלה: ואת "הרפתקאותיו של עבדי" אהבת?
תשובה: אהבתי פחות.

שאלה: הסיפור על התפוחים נראה לך אמין (יכול היה לקרות במציאות?)
תשובה: כן, חוץ מהעניין של הנוצות.




התפוחים של מר פיבודי, מדונה, אייר:לורן לונג תרגום: אירית ארב, כנרת בית הוצאה לאור, 2003. 32 עמודים.