אפרים סידון ודני קרמן, חורני

מהרהורי האב בלבד הפעם.

הבנתי את הרעיון: איך אינדיבידואל אחד פורץ מההמון ומנסה לממש את עצמו; והוא מצליח רק כאשר הוא מבין את מהותו ואת השוני שלו, חסרונותיו ויתרונותיו, ואז הוא מגיע לנחלה.

וזה מה שכתוב על גבי העטיפה:

חורני, חור צעיר ונועז, מחליט לעזוב את שפופרת המקלחת כי כל חבריו החורים הם סתם סתומים. הוא נודד בארץ, מגיע לכל מיני חורים משונים, נקלע לצרות, זוכה באהבה - ולבסוף, אחרי הרפתקאות שונות ומשונות, הוא חי באושר ואושר עד עצם היום הזה.

אפרים סידון ודני קרמן יוצרים בסיפור ובאיור ספר משעשע, מלא דמיון והומור, על מסעותיו של החור הנועז בשבילי הארץ ודרכיה.
הילדים יוכלו ליהנות הן ממשחקי המילים ומן הדמיון הפרוע והן מהחור המוחשי המלווה את הסיפור לכל אורכו.

את זואי בת החמש הספר עניין בצורה מוגבלת. היא הבינה כל קטע בספר, אבל לא כשלם וזאת בשל מספר התהפוכות הרב שחורני עובר. לרומי הת השבע הוא היה פשוט מידי.

בנוסף יש הרבה אסוציאציות שטובות להורים (האמת שלא - זה לא עד כדי כך משעשע) אך לא יהיו ברורות לילדים.

ולבסוף, לשם "חורני" אסוציאציה לא נעימה, והעלבונות בספר לא ממש גרמו לי הנאה (חברים סתומים, מקומות בארץ שהם נחשבים בעיני המחברים לחורים וכד').

אפשר לוותר.

אפרים סידון ודני קרמן, חורני. הוצ' כתר 2008.